סוד הלב המחייך

"בטח כל הבית שלך עם טאטמי" כך אומרים הלקוחות, ואני אומרת "לא כל הבית, חדר השינה ופינת טלוויזיה" ומוסיפה תמיד את הסיפור על הבית רחב הידיים שגרנו בו עד לפני שלושה חודשים שם היה מרתף גדול מרוצף כולו בטאטמי. (מה היה שם? בפוסט הבא).

הדירה הנוכחית בשכונת עג'מי ביפו קטנה בהרבה, במעבר מהבית הגדול דיללנו את רכושנו , ריהוט וחפצים, שלא יהיה לנו עמוס במקום החדש.

גם דחפנו, הנדסנו, אפסנו לגובה, זרקנו הרבה, מצאנו שימוש לכל פינה.

ומה עושים עם הטאטמי? שם היה לו מרתף שלם משלו, עכשיו נאלצנו לספור מטרים.

בסוף מצאנו לו שליש חדר, 3 טאטמי. עכשיו יש שם פינת טלוויזיה שהיא גם מקום למדיטציה ויוגה וגם ללינת אורחים עם פרישת הפוטון, ניצול מקסימלי לכל הדעות.

היום כשישבתי שם נזכרתי במילים שאמר לי המורה שלי, ניסים אמון.

לפני ארבע שנים התקשרתי אליו והצגתי לו את הרעיון, "זה לא חייב להיות מסובך" הוא אמר "טאטמי זה ברכה. כל בית צריך שיהיה לו שניים שלושה" מורה חכם.

3 טאטמי בלבד זה מה שיש אצלנו, אני יושבת והלב מחייך, יש לו סוד;

מקום משלו שאפשר להיות שם פשוטים ובסיסיים, ומספיקה לו פינה אחת, הדברים שהלב צריך לא תלויים בכמות.

עכשיו אני מבינה לאיזו ברכה הוא התכוון, שלושה בלבד ובכל זאת מתקיים שם עולם ומלואו.