איך משפיעה האסתטיקה על האופי שלנו?
"ומהמערב אל המזרח, ומה יותר מזרח מאשר תורת הזן הנלחמת באמצעות האבסורד והספונטניות בשְכַלתנות העומדת ביסוד החשיבה המערבית.
נדמה לי שאת השוני הזה בין גישת הזן לבין הגישה המערבית אפשר להמחיש באמצעות סיפור המיוחס ללין-צ׳אי, אחד מאבות הזן שחי במאה ה-9 לספירה. לאחר כמה שנות חניכות במנזר התפתה לין-צ׳אי לשאול את ראש המנזר מהו העיקרון המרכזי של הבודהיזם. בתשובה קיבל מכה במקל על הראש. הוא חזר פעם שנייה ופעם שלישית על השאלה, ובכל פעם קיבל מכה על הראש. לין-צ׳אי הבין שיש לו בעיה. הוא עבר למנזר אחר, ושם, לאחר כמה שנים, הבין שהמכות נועדו להראות לו שעצם הצגת השאלה מעידה עליו שהוא מתייחס לבודהיזם כאל משהו חיצוני ואובייקטיבי ולא כאל חלק ממהותו הפנימית, שהדרך אליה אינה עוברת דרך השכל."
צבי ינאי,מתוך אתר מחשבות.
ואכן החשיבה המערבית שמקורה בשכלתנות אופיה לייצר ניפרדות.
דרך המשקפיים של המערב רואים מציאות המאופיינת בגורמים עצמאיים ותנועתם לינארית, הם נעים לכיוון אחד במסלולים מקבילים ולפעמים נעים על אותו ציר בקו ישר ובאפשרותם אך להתקרב או להתרחק.
במזרח רואים את החיים כמערכת של יחסי גומלין, תנועה תהליכית מתמדת, אי אפשר לשים את האצבע על נקודות ההתחלה והסוף, פשוט כי הן לא קיימות. החיים הם זרימה.
זה נראה בערך ככה
לעומת
ובזן ככה
ההכרה שהחיים זורמים ומשתנים ללא הרף יש בה חוסר וודאות, אבל יש בזרימה הזו יש גם אחריות ואופטימיות.
התנועה המתמדת שמדברים עליה בבודהיזם מייצרת חיות ודבר חי צריך לטפח אחרת הוא יקמול או ימות וכאן מתחילה האחריות על מערכות היחסים שלנו עם הסביבה ועם בני אדם אחרים.
לעומתם חוקי החיים הסטאטיים, לפיהם קיומי מתחיל בנקודה מסוימת ונגמר באחרת, וכך גם שלך , מצמצמים את כוחנו להשפיע. למעשה המסר כאן הוא שהחיצוני לנו הוא בגדר גזרת גורל ומכאן המרחק לאימוץ תפישה קורבנית ופאסיביות כדרך חיים קצר.
לדוגמא התפישה המפרידה בין האדם לטבע,במקרה הזה אדם מעל טבע, הביאה לעשייה חסרת אחריות וריסון מתוך אשליה שמערכת היחסים הזו היא חד צדדית.
אבל המציאות היא מעגלית ולא לינארית ומעשי האדם חוזרים אליו לפגוע בו לא רק בתופעות אקולוגיות כגון זיהום , התחממות וכו' אלא גם בהחלשה מנטלית.
הייצור המוגבר וצרכנות היתר בעקבותיו הובילו את התודעה לניוון, תחושת ריקנות ודיכאון. אילו היה תופש האדם את עצמו כחלק מהטבע והיה שומר על איזון בכך היה גם מגן על עצמו.
ובענייני אסתטיקה, היום כבר קיימת הסכמה שלאופי החלל השפעה על הרגשת השוהה בו, וגם על פעולותיו, האם שם זה נגמר?
על פי התפישה המעגלית ההפרדה בין פנים וחוץ מטשטשת, האדם פועל בחלל והחלל פועל בו בצורה מתמדת.
הבחירות העיצוביות שלנו לבית או למשרד לא רק יביעו אידאה , יש פה תהליך דינמי. הפעולות הממשיות שהעיצוב יכתיב לאדם ישנו אותו ולא רק ישקפו אותו.
כלומר, לא רק אנשים מסודרים מסדרים את המיטה אלא מי שמסדר את המיטה תודעתו הופכת לסדורה יותר אולי ממושמעת יותר.
לא רק מי שיש בו אהבה וכישרון לבישול יבנה מטבח מאובזר אלא מטבח מאובזר פותח שדה אפשרויות ומי שמבשל בו באופן תדיר יתמקצע בבישולו.
זה מה שיפה בתפיסת החיים כגומלין ,היכולת שלנו לייצר שינוי על ידי משחק עם המציאות החיצונית והפנימית במקום לעמוד במקום אחד.
וככה הגענו שוב לטאטמי,שהוא שונה לתרבות שלנו ויש בו הזדמנות לגלות עולמות חדשים .
הטאטמי שמבקש לפחות שתי התנהגויות חיצוניות , ישיבה נמוכה וחליצת נעליים. ואיך משפיעות ההתנהגויות החיצוניות האלו על ההוויה הפנימית ומשם שוב להתנהגות החיצונית ובכלל על החיים?
חליצת הנעליים יש בה כבוד אולי ענווה שתי תכונות שהן למערכות יחסים כמו מים לצמח, ונוכחותן בחיי היום יום יביאו איתן מערכות יחסים שלוות יותר, אינטימיות יותר.
הישיבה הנמוכה והמראה הטבעי מחזירים אותנו למשהו מקורי בתוכנו שייתכן שכבר שכחנו וכל כך חשוב שנזכור למען אינטימיות במערכת יחסים חשובה לא פחות, עם עצמנו.
